יום "המדעניות המשוגעות" משולב גילאים

לפני שנה בדיוק העלתי לכאן פוסט עם 4 ניסויים שעשינו במהלך כמה גילאים של הבנות - "יום חקר משולב גילאים".

כמו שכתבתי אז, יום חקר זה יום שאנחנו עושות כמעט כל שנה בחופש הגדול לפחות פעם אחת וזה התחיל להפוך גם להתלהבות ביתר החופשים (ועכשיו גם בימי הקורונה...)! אז הנה אני כותבת פוסט נוסף בנושא - שוב מספר ניסויים, שוב ניסויים שעשינו בגילאים שונים של הבנות כך שאפשר לקחת מה שמתאים לפי גיל הילדים.ות שלכן או רמת הסבלנות שלהם.ן.

**את רוב החומרים יש בכל בית ומה שלא, אפשר להשלים בסופר או במכולת הקרובים. אז ניסוי מס' 1 (עשינו את הניסוי הזה כשהן היו ממש קטנות - גל בת 3.7 ואור בת 2.2) – "הכנת מנורת לבה"!!! ניסוי באמת פשוט ומדליק - שאותי אישית החזיר לנורות הלבה שהיו לנו בחדר בשנות ה-90 (אבל הן לגמריי משנות ה-60...).

מתכוננות להכנת מנורת לבה

אז מה צריך ומה עושים?

התחלנו בלמלא כלי שקוף וגבוה עם מים (מילאנו עד החצי - אפשר טיפה יותר).

מתרגשות...

שפכנו פנימה שמן (רגיל) - לפחות 5 ס"מ גובה.

ואז ראינו שהשמן צף על פני המים ונוצרו 2 שכבות והם לא התערבבו...

בשלב הבא, גל הוסיפה 10 טיפות של צבע מאכל (רק לא בצבע צהוב בגלל השמן...).

ממתינים ומסתכלים ונהנים - טיפות של צבע יורדות לכיוון המים לאט לאט עד שכל המים נצבעים לגמריי.

הצבע מאכל שוקע לו למים

כשכל הצבע יורד למטה למים מוסיפים א. אפייה או סודה לשתייה (לא ידענו כמה, אז הוספנו שקית 1 של א. אפייה...).

מוסיפות אבקת אפייה או סודה לשתייה

ואז פתאום יתחיל ה"קסם"! (רק תזכרו להיות סבלניים ולהסתכל...).

ההסבר: כשאבקת אפייה (או הסודה לשתייה) באה במגע עם המים היא נמסה ונוצרה בינה ובין המים תגובה כימית שפלטה את הגז פחמן דו-חמצני. הצפיפות (היחס בין משקל הגוף לבין הנפח שהוא תופס) של הפחמן הדו-חמצני נמוכה בהרבה מזאת של המים והשמן ולכן הגז צף ועלה מעל 2 השכבות האלו. כשהוא עושה את זה, נצמדות אליו טיפות מים שעולות איתו לשכבת השמן ושם הן נפרדות מהגז (שמן ומים לא מסתדרים יחד) וחוזרות לשקוע לשכבת המים - ככה נוצר המראה של טיפות מים שזזות למעלה ולמטה בתוך הנוזל...

ניסוי מס' 2 – "אורז קופץ" (עשינו את הניסוי הזה ממש באותו היום) ולדעתי יכול להתאים גם כחלק ממופע קסמים שילדים וילדות עושים למשפחה וחברים... מה צריך ומה עושים? 1. ממלאים כוס שקופה במים מהברז ומוסיפים כפית סודה לשתייה ומערבביים.

2. מכניסים פנימה קצת אורז (מחכים שהאורז יישקע - האורז שוקע מכיוון שהוא צפופים יותר מאשר המים).

3. מוסיפים כף חומץ ולראות מה קורה...

ההסבר:

כשהוספנו חומץ למים עם הסודה לשתייה יצרנו במים גז פחמן דו-חמצני (ממש כמו בניסוי הקודם רק חומרים שונים).

כמו שהסברנו בניסוי הקודם, הצפיפות של הגז הזה נמוכה משל המים ולכן הוא צף למעלה - ומעלה איתו את האורז.

ברגע שהבועות שלו מגיעות לפני שטח המים, הוא משתחרר לאוויר והאורז נופל חזרה למים וכך נוצרת לנו תנועה של עליה וירידה של האורז כמו "ריקוד".

** אפשרות: להוסיף כמה טיפות צבע מאכל למים ולתת גם להן "לקפוץ".

והנה גם אור...

ניסוי מס' 3 - "כיבוי נרות בלי מים"

ניסוי שמצאתי במקרה באינסטגרם והחלטתי לנסות עם הבנות באחד מהימים אחרי בית הספר.

מוכנות להתחיל

מה צריך?

כמה נרות קטנים וגפרורים.

סודה לשתיה וכפית.

חומץ.

כוס ריקה.

מה עושים?

1. מדליקים נרות בעזרת הורה (זה לא משנה איזה נרות).

2. לכוס שופכים את החומץ (1/8 כוס בערך) ואת הסודה לשתיה (כפית).

3. ברגע שהחומרים יתחברו תהיה תסיסה.

4. כשהתסיסה תדעך ניקח את הכוס ו"נשפוך" את התוכן שלה (שאנחנו לא רואים) על הנרות הדולקים - אני כותבת במרכאות בגלל שאנחנו לא רוצים לשפוך את הנוזל שבכוס אלא רק לבצע פעולת מזיגה כי בכוס יש עכשיו גם גז שאנחנו לא רואים ואותו אנחנו בעצם שופכים.

מה קרה פה?

אז בעצם קרו כאן כמה דברים...

1. הדבר הראשון הוא שברגע שערבבנו את 2 החומרים (חומץ + סודה לשתייה) בכוס נוצרה תגובה כימית בין 2 חומרים סותרים (חומצה + בסיס) שיצרה את הגז פחמן דו-חמצני.

2. הדבר השני שקרה הוא ששפכנו את הפחמן הדו-חמצני על הנרות הדולקים והוא כיבה אותם.

איך זה קורה?

כדי שנר יוכל לבעור צריך בין היתר חמצן.

כש"שפכנו" על הלהבה של הנר את הגז פחמן דו-חמצני (אשר "כבד" יותר מחמצן) הוא בעצם הזיז מלהבת הנר את החמצן ותפס את מקומו (חנק את האש).

ניסוי מס' 4 - "קסם עם שקית ועיפרון"

ניסוי שאני עוד זוכרת מהימים שאני הייתי ילדה.

מה צריך?

שקית סנדוויץ מלאה 3/4 במים וקשורה/סגורה היטב.

מספר עפרונות מחודדים היטב.

מה עושים?

1. מחזיקים את השקית ביד אחת טוב וחזק.

2. בעזרת היד השניה החדירו את העיפרון לדופן השקית.

3. הצלחתם? יופי! תמשיכו עד שהוא ייצא מהצד השני ונסו להכניס עוד עפרונות לשקית...

ההסבר המדעי של מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד ירושלים:

שקית הניילון למעשה מורכבת משרשרת ארוכה של מולקולות גמישות הקשורות ביניהן.

כשהחדרנו את קצהו החד של העפרון לתוך השקית, הוא למעשה הצליח להידחף בין כמה מהמולקולות האלו, והן המשיכו לאטום את השקית מסביב לעפרון בלי שהמים ישפכו מהשקית.

** על ההסברים המדעיים ליתר הניסויים, תודתי נתונה למכון דוידסון המופלאים שתוכלו למצוא באתר ובספרים שלהם מגוון פעילויות, הסברים ותכנים נהדרים!

** בנוסף, אני יודעת שיש הרבה ילדים וילדות שמאוד אוהבים ניסויים.

אני גם יודעת שלא לכולנו ההורים יש את הכוח או הזמן לשבת ולהכין את החומרים ולפעמים גם לא לשבת איתם כדי להסביר ולתווך (גם לי אין תמיד...).

אז אני רוצה לספר לכם על ערכת ניסויים מהממת שמגיעה מוכנה עד הבית (יחד עם הסברים מפורטים צעד אחר צעד בלינק און-ליין) ויצא לנו להתנסות בה - "ערכת ההפתעות" של "העתידנית - רון ליבנה".

מוזמנים ומוזמנות להכנס לכאן לקרוא קצת יותר בפירוט על החוויה שלנו עם הערכה של רון.

אם יש שאלות, הערות או שבא לכם לחלוק איך היה - אני אשמח לשמוע. נועה