אמא יקרה לי
אז ממש עוד מעט מגיע לו יום המשפחה - אבל פעם לפני מספר שנים, היום הזה היה בכלל יום האם.
כשאנחנו הופכות להיות אמא האימהות כביכול משתלטת עלינו באופן טוטאלי וטבעי ומאוד מובן מאליו, כאילו תמיד היינו אמא.
אבל לא אצל כולן...
כשאני ילדתי את גל הייתי בחרדות ופחדים.
פחדתי להחזיק אותה, פחדתי להאכיל אותה, פחדתי לקלח אותה ואפילו להחליף לה חיתול.
אני זוכרת שבבית חולים לא הסכמתי להחזיק אותה בלי שכבה שהפרידה בינינו (כרית או שמיכה) - אני זוכרת את המחשבות שהיו לי בראש שחס וחלילה אני אשבור אותה.
לדעתי האימהות זה משהו שאנחנו לומדות צעד אחרי צעד וגדלות לתוכו ומוצאות בו את המקום שהכי מתאים ונוח לנו.
וגם לאורך הזמן ולאחר שאנחנו אימהות "ותיקות" כבר, האימהות לא תמיד באה באופן טבעי כל הזמן ואסור לקחת אותה כמובן מאליו...
היו לי 5 שנים לנסות לחשוב ולראות איזו מן אמא אני.
אם תשאלו חברות ומכרים שלי אני בטוחה שהם יענו מהר - אני עדיין לא יודעת.
אני חושבת שאני אמא מכילה, אמא קשוחה כשצריך, אמא שלומדת כל הזמן, אמא מלאת חששות, אמא גאה, אמא יצירתית, אמא משחררת אבל שנמצאת תמיד קרוב, אמא מעורבת (ומתערבת קצת), אמא כייפית, אמא מכבדת, אמא קשובה, אמא מחבקת ואוהבת, אמא מסודרת, אמא גיבורה, אמא שדואגת גם לעצמה, אמא שלא שוכחת שהיא קודם כל אישה.
אני אמא הכי טובה שאני יכולה להיות לאותו הרגע.
צריך לזכור גם שלכל אחת מאיתנו יש אמא וגם לה יש אמא...
אנחנו מעבירות מהאחת לשנייה מטענים, חששות, שריטות וגם כוחות, חכמת חיים, אהבה, תמיכה ודמות אימהית לדוגמה (לטוב ולרע).
כל אחד חושב שאמא שלו היא הכי בעולם - אבל שלי באמת כזו!
אמא שלי היא כל מה שאמרתי על עצמי בתור אמא והרבה יותר.
היא אישה חזקה, היא עומדת על שלה, היא לא שותקת, היא יודעת לכבד דעות של אחרים, היא מכילה, היא אוהבת הכי בעולם, היא מחבקת, היא עוזרת בכל דבר, היא תמיד שם להקשיב למה שיש להגיד ולספר, היא לא פוסלת, היא תומכת, היא חזקה, היא מפנקת, היא אופה את העוגות הכי טעימות בעולם, היא תמיד מנסה, ובשבילי היא האמא הכי בעולם!
כל חופש שהבנות איתי בבית ויש "קייטנת אמא" גם סבתא תמיד חלק מהתמונה.
היא תמיד שואלת אותי מראש באיזה ימים אני רוצה שהיא תיקח חופש מהעבודה כדי להיות איתנו? מה אנחנו רוצות לעשות יחד? יום כייף איפשהו או אולי משהו בבית?
אני חושבת שכמעט כל חופש שהיה - היה יום אפייה עם סבתא כדרישה של הבנות.
הן כבר ממש מצפות ומחכות לזה.
מתלבשים בסינרים, שוטפים ידיים טוב טוב, ומתחילים להכין את העוגיות על פי המתכון של סבתא.
יש לנו 2 מתכונים קבועים שרצים כבר שנתיים (ואיתי כבר יותר מ-30 שנה...) ואחד מהם הוא עוגיות שוקולד-צ'יפס.
הנה המתכון של העוגיות שאנחנו מכינות (ממש ממש קל).
חומרים:
2 כוסות קמח (אני מניחה שאפשר גם קמחים שונים כולל ללא גלוטן - לא ניסיתי)
150 גרם מרגרינה (אנחנו משתמשות בחמאה - יודעת שיש כאלו שמחליפות בשמן זית...)
1 ביצה (אפשר כמובן לטבען ולהחליף לרסק תפוחים ללא סוכר, בננה, חמאת בוטנים או כל תחליף אחר בידיעה שזה משפיע קצת על המרקם והטעם)
1/4 כוס סוכר (אפשר סוכר חום - לא ניסיתי תחליפי סוכר...)
כפית מים
כפית אבקת אפיה
1/2 שקית שוקולד צ'יפס
מה עושים?
1. מערבבים את כל המצרכים יחד במיקסר עד לקבלת בצק אחיד (אנחנו משתמשות עם הידיים...).
2. מגלגלים כדורים קטנים (קוטר של 2 ס"מ בערך).
3. מרפדים 2 תבניות תנור עם נייר אפייה.
4. מניחים את הכדורים בשורות על התבניות עם רווחים קטנים ביניהם.
5. לוחצים מעט על כל כדור עם מזלג כדי לשטח אותו מעט ולתת לו את טקסטורת הפסים למעלה.
6. אופים בתנור בחום של 180° עד שהם משחימים מעט (כ-20-30 דקות).
7. מוציאים את העוגיות מהתנור ומצננים - שומרים את העוגיות בקופסא סגורה.
אז תעשו טובה, תיקחו רגע ותתקשרו או תשלחו הודעה לאמא שלכם או לסבתא שלכם שאתם אוהבים אותה כי בשבילכם היא האמא הכי בעולם.
ולאמהות שקוראות - אתן נהדרות ותהיו גאות בעצמכן!
נועה
