כולנו שונים, כולנו מיוחדים, כולנו גיבורים
באחד הערבים בקיץ של שנה שעברה הייתי בהרצאה "ילדה מיוחדת שלי" של אורטל בירן-גורפינקל שמעבר לזה שהייתה מעולה, רגישה וחשובה היא גרמה לי לחשוב ולהחליט לכתוב את הפוסט הזה שנוגע בהמון המון נושאים יחד....
את הפוסט כתבתי ערב אחרי ההרצאה בדף הפייסבוק האישי שלי - ואני כותבת לכם אותו שוב, כאן היום כפי שכתבתי אותו אז, לכבוד "היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות" כי זה מרגיש לי הכי נכון והכי מתאים.
אני רוצה רגע לספר לכם על הגן המופלא של גל: "גן ידידות": מעבר לעובדה שהוא החממה שלנו בשנתיים האחרונות שלה במערכת (וכן, אני מתכוונת ל"שלנו" ולא "של גל") הוא גם גן גש"ר – גן שמשלב ילדים ברמות תפקוד שונות ונותן מענה לצרכיהם. במהלך השנה הילה הגננת שלנו עבדה עם הילדים על נושא השונה, המיוחד, הכרת המגבלות השונות וההתמודדות איתן בצורה מדהימה בעיני. הילדים קראו 4 ספרים מהסדרה "גיבורים אמיתיים" שבכל ספר נחשפו לדמות אחרת ולה מגבלה/שוני/פחד אחר: בספר "דיאן ואני" הם למדו על דיאן פוסי, זואולוגית שהקדישה את חייה לחקר הגורילות והצלתן - הם למדו ש"אמיץ, הוא מי שמתאמץ להמשיך למרות הפחד, להמשיך אתו ביחד".
בספר "לודויג ואני" הם למדו על לודויג ואן בטהובן, המלחין המחונן שהתמודד מול לחץ הקהל והביקורת והתעקש לבטא את קולו המוזיקלי המקורי בזכות זה שידע להקשיב לאוזן "הפנימית" שלו גם לאחר שאיבד את שמיעתו - זה סיפור על הקושי שכולנו חווים מול לחץ חברתי וציפיות של הסביבה "כדי לשמוע את עצמך בתוך רעש ומהומה, הקשב באוזן הפנימית - החכמה".
בספר "הלן ואני" הם למדו על הלן קלר וסיפורה המדהים שמלמד אותנו ש"כשמתמקדים במה שיש, ה'יש' גדל!" - הלן קלר שהתעוורה והתחרשה בגיל מאוד צעיר, ידעה למצוא את ה"יש" בתוך הריק הגדול של ילדותה והייתה למקור השראה וכוח לרבים.
בעקבות סיפורה של הלן הילדים למדו על אנשים חרשים (וכבדי שמיעה) ועל עיוורים: באילו חושים אחרים הם משתמשים, במה הם נעזרים (מקל נחייה, מכשיר שמיעה ועוד), פגשו כלביית נחייה, למדו קצת את שפת הסימנים ואת כתב הברייל.
בספר "תומס ואני" הם למדו על תומס אדיסון שלא פחד להיכשל והיה לגדול ההמציאים בדורו - "תלמד לא להצליח, או שלא תצליח ללמוד!".
כל משפטי הסיכום – משפטי הלמידה שהילדים יצאו איתם בשק התובנות שלהם אחרי כל ספר מתחברים לי באופן מופלא להרצאה של אורטל אתמול. רוב הילדים שלנו היום מאובחנים בדבר כזה או אחר – קל או קשה, נראה לעין או שלא. כבר אין שונה כי כולנו שונים. גם אין מושלם – כי כולנו טובים כמו שאנחנו. זה לפעמים מפחיד ומכשיל ומקשה ועושה שחור בלב ובבטן – אבל אם לא נסתכל על מה שמעבר ככה זה יישאר... קחו את השונות הזאת שלכם (או של ילדכם) ותהפכו אותה לחוזקה – לכוח על!
כולנו שונים.ות, כולנו מיוחדים.ות, כולנו גיבורים.ות!
כותבת לכם בתור "ילדה מיוחדת" בעצמי, נועה ♡
