"חלב, רגילות ותותבות"

26.1.2018

| הדברים הקטנים |

"תדמיינו שחיים של בן-אדם מהיותו ילד ועד מותו משתווים לפה שלנו (אני יודעת שזה נשמע מוזר – אבל חכו...).

ככל שאנחנו מתבגרים – אנחנו גדלים, משתנים, מתפתחים וכו'.  

ממש כמו הפה שלנו: הלסת משתנה, מתרחבת וגדלה והשיניים שבפה משתנות בזו אחר זו.
 

שיני החלב שלנו הם בעצם החברים הראשונים שלנו, איתם אנו גדלים את תחילת חיינו: ילדים בגן, בבית הספר, חברים מטיולים וכו' – חברים שאנחנו יודעים שלא נשמור איתם על קשר להרבה זמן... לכולם יש אותם והם הכרחיים בשבילנו לתחילת מסע החיים.

לאט-לאט השיניים הללו נושרות בזו אחר זו.  חלקן מהר מהאחרות וחלקן כאילו תופסות בכל הכוח ולא מרפות.
לפעמים זהו תהליך כואב ולפעמים הוא נשכח ברגע.  אבל בסופו של דבר השן נופלת ובעדה אנחנו מקבלים איזושהי מתנה מפיית השיניים – מתנות אלו הן בעצם המזכרות מהאנשים אותן היוו השיניים.

 

במקום שיניים אלו צומחות וגדלות שיניים חדשות (ורגילות) שהן בעצם חיים חדשים – החיים הבוגרים שלנו, ההחלטות שלנו לגביי העתיד ולכן הן חזקות.  כי הן ההחלטות שלנו, הן מה שאנחנו רוצים בחיים שלנו, הבחירה שלנו!!!

אם לפתע אנחנו לא מרוצים ממשהו – עושים תיקון, שיפוץ, מיישרים, מקצצים או אפילו רק בודקים כדי להיות בטוחים ששום דבר לא יהווה בעיה לעתיד.

אבל מה קורה כשהן מתחילות לקרוס אתם שואלים?
זה השלב הכי חשוב בחיינו, כאן אנחנו רואים מי אמיתי כלפיינו ואוהב אותנו ומי היה שם רק כדי למלא חלל.

 

ואז באות השיניים התותבות שהן בעצם האנשים אשר ליקטנו והבנו שהם הדבר החשוב ביותר לנו, לאושרנו ולמשפחתנו ואותם מחבר חומר שקוף בלתי נראה – אלו הם האנשים שיהיו איתנו לאורך כל הדרך אבל לא יכלו להיות איתנו פיזית.
הן לא יכולות להתפרק – עסקת חבילה שכזו.  תמיד יחד, עוזרות זו לזו.  ובמקרה שיש מעידה קלה – תאמינו לי שהיא מתוקנת במהרה... הרי לא נעים לשבת מול ילדייך ונכדייך עם השיניים ביד".

 

זה סיפור שכתבתי לפני שנים רבות לפבל במכתב (כן, פעם היינו רומנטיים והיינו כותבים אחד לשני מכתבים...).

מלבד העובדה שהוא קצר ונחמד הוא מתאים לעובדה שגל ואור כבר כל כמה ימים שואלות ומנסות להבין מתי כבר תיפול להן שן? ומתי פיית השיניים תגיע?
מה שבעצם אומר שהן התחילו את מסע חייהן, התחילו ללקט את החברים הראשונים שלהן ואת החוויות הראשונות שלהן ובקרוב ממש הן גם יתחילו להחליף אותם ולאבד אותם...
מקווה שיהיה להן מסע קסום ושיניים בריאות!!!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עד הפוסט הבא - תדאגו לשיניים שלכם ולחברים שלכם לא פחות, נועה

(מקדישה את הפוסט הזה לכל חבריי וחברותיי היקרים שמקיפים אותי ואני תמיד יודעת שהם שם בשבילי ❤️)

 

 

 

Share on Facebook
Please reload

אהבת? רוצה להישאר מעודכן?
אם אהבת מה שקראת, אני מזמינה אותך להצטרך לקבל עידכונים במייל על פוסטים חדשים...
קצת מהזמן האחרון
Please reload

מחפש פוסט בנושא...
Please reload

נראה לי שיעניין אותך

אמא יקרה לי

14.2.2018

1/4
Please reload

בלוג הדברים הקטנים | כתיבה עיצוב וצילום: נועה שקולניק | © נועה שקולניק 2018